עיוותי חשיבה
עיוותי חשיבה
את עיוותי החשיבה ניסח במקור ד"ר דיוויד ברנס, פסיכיאטר אמריקאי, מאבות ה CBT והאב המייסד של שיטת הטיפול TEAM CBT. עיוותי החשיבה הם בעצם קומץ הגדרות – "משפחות חשיבה" בתוכן אפשר למצוא כל מחשבה אוטומטית שלילית. מחשבה אוטומטית יכולה להיכלל באחת או יותר מעיוותי החשיבה. החשיבות של הגדרת עיוותי החשיבה ככאלו היא בכך שבעצם איתור עיוות החשיבה הקיים בבסיס מחשבה אוטומטית מסוימת, מתאפשר לי בפועל להבין ולקבל שמדובר בעיוות חשיבה ואם כך – היא כנראה אינה נכונה, או לא בהכרח נכונה במבחן המציאות.
עם השנים רבו המחקרים שאוששו את טענתו הבסיסית של ד"ר ברנס ומאז רבים מצוטטים (לצערנו לא כולם לייחוס) את עיוותי החשיבה כאמור. עוד על עבודתו של ד"ר ברנס ניתן לקרוא כאן.
- הכל או כלום, מוכר גם בשם "ראיה בשחור לבן".
- הכללה, אירוע בודד נראה כדפוס קבוע שלא ישתנה לעולם.
- מסננת שלילית, כשאני רואה את השלילי ומתעלם מהחיובי.
- הקטנה בערך התכונה החיובית, כשאני מתעלם מהתכונות החיוביות שלי.
- קפיצה למסקנות, הסקת מסקנות חסרות בסיס עובדתי.
- קריאת מחשבות, כשאני מנחש ומניח שאנשים חושבים עלי דברים רעים מבלי שווידאתי זאת.
- ראיית עתיד, כשאני רואה שחורות, מניח שדברים יתפתחו לרעה.
- העצמה או הקטנה, אלו הם בעצם שתי משפחות של עיוותי חשיבה מנוגדים – כשאני מוציא דברים מפרופורציה, או מקטין בחשיבותם.
- טיעון רגשי, כשאני מסיק מסקנות על סמך רגשות ולא על סמך עובדות, למשל: "אני מרגיש מטומטם לכן אני מטומטם".
- הצהרות חמ"ץ, הצהרות של חייב / מוכרח / צריך ולהפך אסור וכד'
- שימוש בתוויות, במקום לומר "עשיתי טעות" אני אומר "אני אידיוט" וכד'.
- האשמה עצמית / האשמת האחר, מאשים את עצמי בדברים שלא הייתי אחראי עליהם באופן מלא, או בהאשמת האחר – מאשים אחרים ומתעלם מחלקי באחריות שתרמה לתוצאה.