רובנו אוהבים שאוהבים אותנו. זה די ברור ודי מובן. זו כנראה הסיבה העיקרית שאנחנו, או לפחות רבים מאיתנו, אומרים כן, מסכימים, למרות שלעתים זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים להסכים. אנחנו רוצים לסרב להגיד לא! אבל יוצא לנו כן…אפשר לראות תופעות של ריצוי אצל ילדים, אצל מתבגרים, בקרב זוגות, בין חברים, בין עמיתים לעבודה וכן הלאה. ההסכמה הזו נובעת פעמים רבות מהחשש שלא יאהבו אותנו, שישפטו אותנו. הפחד מהמחיר. בפרק הפעם יגאל ואני עסקנו בסוגיה הזו, מכיוונים שונים, פרקטיים ופילוסופים כאחד.
כשאני מסכים למשהו שאיני רוצה כי אני מפחד שלא יאהבו אותי
אני כמעט מוודא שלא יאהבו אותי. אם יאהבו את האדם שהסכים – זה לא אני, זו המסכה ששמתי על עצמי. ואם בכל זאת לא יאהבו – זה כבר באמת אותי, כי מסכות לא משלמות מחירים. רק בני אדם. ובנושא הזה, חשוב לזכור עוד משהו. להיות אהוב זה חשוב. אבל הגיוני מאוד שלא כולם יאהבו אותנו תמיד, לכן בצורה כמעט אינסטינקטיבית אנחנו מתעדפים מי הכי חשוב שיאהב אותנו ומי פחות. הגיוני, שהאדם הכי חשוב לנו יאהב אותנו ומשם בסדר יורד עד האדם שהכי פחות חשוב לנו.
שאלה: מי האדם הכי חשוב לך בחיים?
רמז: כדי להבין מה התשובה שבדרך כלל נכונה, אפשר להיזכר בהנחיות של דיילות האוויר רגע לפני המראה. מה עושים כאשר מסיכות החמצן יורדות? על מי שמים קודם?
שאלה נוספת: כשאת או אתה מסכימים למשהו שלא רציתם להסכים, כשאתם אומרים כן כשבעצם רציתם לומר "לא". עד כמה אתם אוהבים את עצמכם באותו הרגע? אם התשובה היא לא "מאוד", אולי אפשר לבחור אחרת.. איך? על זה אנחנו מדברים בפרק.
כמו תמיד, נשמח לתגובות והערות באתר, במייל או בכל דרך אחרת.
תודה ולהשתמע בפרק הבא
